אובדן שמיעה זמני

באנר המרכז למכשירי שמיעה

אובדן שמיעה זמניאובדן שמיעה זמני הוא מצב שבו מתרחש ליקוי שמיעתי באחת מהאוזניים או בשתי האוזניים שאינו קבוע.

במקרים מסוימים אובדן השמיעה חולף באופן עצמוני ללא כל טיפול, אך במקרים אחרים הוא חולף לאחר שמטפלים בבעיה שהובילה להיווצרותו. מצב זה שונה מאובדן שמיעה קבוע שאותו לא ניתן לתקן.

מה הם הגורמים לאובדן שמיעה זמני?

להלן חלק מהגורמים שיכולים להוביל לאובדן שמיעה זמני:

חשוב מאוד לציין שחלק מהגורמים הנ"ל עלולים להוביל גם לפגיעה פרמננטית בשמיעה בעיקר במקרים בהם אובדן השמיעה הזמני לא מטופל בהקדם. לפיכך, כל מקרה של אובדן שמיעה מצריך פנייה לרופא א.א.ג על מנת שיאבחן את המקור לבעיה וכדי שיגיש טיפול בהתאם לצורך.

מהם התסמינים של אובדן שמיעה זמני?

אובדן שמיעה זמני ילווה לרוב בתחושה של גודש או של אטימות באחת מהאוזניים לפחות. בנוסף לכך, חולים רבים מתלוננים על הופעה של טינטון (טנטון הוא רעש סובייקטיבי שנשמע ללא כל גירוי חיצוני). הטנטון יכול להיות עוצמתי ורועש בצורה בלתי רגילה ואף לעורר פחד וחרדה בקרב הסובלים ממנו.

כמו כן, בחלק מהמקרים אובדן השמיעה ילווה בפגיעה ביציבה, ביכולת לשמור על שיווי המשקל ובסחרחורות. במידה ומדובר על סחרחורות חמורות במיוחד ייתכן מאוד שהחולה יסבול גם מבחילות ואף מהקאות.

כיצד מאבחנים אובדן שמיעה זמני?

בתחילת תהליך האבחון הרופא יתחקר את המטופל בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל וכן יתשאל אותו בנוגע להיסטוריה הרפואית שלו, לתרופות אותן הוא נוטל, בנוגע לקיום של התסמינים בעבר ועוד.

לאחר מכן, הוא יבצע בדיקה של תעלת האוזן שנקראת אוטוסקופיה. חלק חשוב ביותר באבחון הוא ביצוע של בדיקות שמיעה שונות כמו למשל בדיקת אודיומטריה (בדיקת שמיעה התנהגותית שתאפשר לזהות האם מקור הליקוי בשמיעה הוא תחושתי עצבי או שמא מדובר על ליקוי הולכתי).

במקרים מסוימים הרופא יחליט שיש מקום לבצע בדיקת MRI כיוון שבעזרת בדיקה זו ניתן לאבחן למשל מקרים של טרשת נפוצה, גידולים ממאירים או דלקות באוזן הפנימית. כל אחד מהמקרים האלו יכול להוביל לאובדן שמיעה זמני שיחלוף לאחר טיפול מתאים או לאחר חלוף ההתקף במקרה של טרשת נפוצה.

כיצד מטפלים באובדן שמיעה זמני?

הטיפול באובדן השמיעה משתנה בהתאם לגורמים השונים. כך למשל אם התברר בשלב האבחון כי מקור אובדן השמיעה הוא בחדירה של גוף זר לאוזן, ניתן יהיה לשלוף אותו וכך להחזיר את השמיעה

לרמתה התקינה ובמידה ומקור הבעיה בנקב או קרע בעור התוף ניתן יהיה לתקן את הבעיה באמצעות ניתוח.

במקרים אחרים בהם מקור אובדן השמיעה הוא בדלקת ממקור חיידקי ניתן יהיה לטפל באנטיביוטיקה, אך יש לציין שבמקרים רבים לא ניתן יהיה לזהות את המקור לאובדן השמיעה וכמובן שלא ניתן יהיה לזהות האם מדובר על אובדן שמיעה זמני או אובדן שמיעה קבוע.

במקרים רבים הפרוטוקול הרפואי מורה על שימוש בסטרואידים שיעילותם המרבית מושגת במידה והם ניתנים תוך שבועיים לכל היותר, מה שגורם לא אחת לדילמה רפואית, שכן בין שלושים ושניים לשישים וחמישה אחוז מהחולים שסובלים מאובדן שמיעה תחושתי עצבי נהנים מהחלמה עצמונית תוך שבועיים לכל היותר.

חוש השמיעה הוא אחד החושים החשובים ביותר שיש לנו. הוא מאפשר לנו לשמוע אם מתקרבת סכנה, עוזר להתמצאות במרחב, מתריע לנו מתי ילדינו בוכים וזקוקים לנו, אך החשוב מכל- הוא מאפשר לנו לקיים תקשורת בין אישית.

איבוד של חוש השמיעה יכול להיות חוויה קשה למדי וההתמודדות איתה היא תהליך מורכב. האובדן של חוש השמיעה הוא מאורע קשה גם אם הוא הופיע באופן פתאומי וגם אם הוא היה חלק מתהליך הדרגתי של ירידה בשמיעה.

הגורמים לאובדן שמיעה

האיבר המרכזי של מערכת השמיעה הוא האוזן. חלקה החיצוני של האוזן, אותו אנו יכולים לראות על ראשו של כל אדם, מכונה "האוזן החיצונית" וצורתו מיועדת לקלוט את תנודות הקול בצורה הטובה ביותר. האוזן החיצונית מסתיימת בעור התוף שמעביר את תנודות גלי הקול לאוזן התיכונה, כמו כן מופרשת מהאוזן התיכונה שעווה.

מעברו השני של עור התוף נמצאת האוזן התיכונה ובה 3 עצמות השמע, הן נעות בהתאם לתנודות של עור התוף ומעבירות את התנודות הללו לאוזן הפנימית. באוזן הפנימית נמצא איבר השמיעה העיקרי והוא השבלול. זהו גוף מפותל מלא בנוזל ושערות זעירות ש"מתרגמות" את גלי הקול לאות חשמלי. אות חשמלי זה עובר דרך עצב השמיעה אל המוח ושם מתורגם לקול.

פגיעה בכל אחד ממרכיבי מסלול השמיעה יכולה לגרום לאובדן שמיעה ברמות שונות. פגיעה במסלולים התוך מוחיים לא מתבטאת בירידה ביכולת השמיעה, אלא בפגיעה ביכולת הפירוש של הצלילים הנשמעים.

אובדן השמיעה יכול להיות פתאומי כתוצאה מנזק מכאני קשה למרכיבי מערכת השמיעה – פגיעה בשמיעה כתוצאה מרעש, מקול של פיצוץ עז, בעיות שמיעה עקב חבלת ראש רצינית וכו'. מקרים אלו יכולים להוביל למספר פגיעות, חלקן הפיכות וחלקן לא:

  • קריעה של עור התוף – פגיעה הפיכה.שמיעה
  • קרע בשבלול – לרוב לא הפיך.

הפגיעה בשמיעה יכולה להיות גם כתוצאה ממחלה (כמו דלקת קרום המוח, מחלת מנייר חזרת או אבעבועות רוח)  שפוגעת בעצבי השמיעה. במקרה כזה, טיפול מוקדם באנטיביוטיקה יכול להציל את אובדן השמיעה. סוג אחר נפוץ של פגיעה הוא בעקבות תופעות לוואי של תרופות. משככי כאבים עלולים לגרום לאובדן שמיעה, כמו גם תרופות אנטיביוטיות מסוימות אשר הורסות את תאי השערה העדינים שבאוזן הפנימית וגורמות לאיבוד שמיעה בדרגות שונות. גם לאלכוהול השפעה דומה.

אובדן השמיעה יכול להיות גם גנטי ותורשתי. במקרים מסוימים הוא יבוא לידי ביטוי כבר אחרי הלידה ובמקרים אחרים בגיל מאוחר יותר. אובדן השמיעה הנפוץ ביותר הוא זה של הגיל המבוגר ונובע מניוון של מרכיבי האוזן הפנימית.

התמודדות עם אובדן שמיעה

עוד קודם לאובדן השמיעה, במקרים של ירידה בשמיעה חשוב לאבחן את הבעיה על ידי אבחון עצמי או מקצועי, על מנת למנוע את הדרדרות השמיעה. במצבים של אובדן שמיעה שהוא הפיך חשוב לפנות לטיפול המתאים. טיפול זה יכול להיות אנטיביוטי במקרה שמקור הבעיה הוא בזיהום כלשהו, או שהטיפול יכול להיות ניתוחי אם מדובר בגידול שחוסם את תעלת השמיעה (אקוסטיק נוירומה).

ניתוח נפוץ שהפך פופולארי מאוד בשנים האחרונות הוא ניתוח להשתלת "שתל כוכלארי". הוא מושתל בשבלול באוזן הפנימית וממיר את גלי הקול לסיגנל חשמלי, ובכך למעשה מפצה על תפקוד לקוי של השבלול. שתל זה, אם מושתל בילדים צעירים, יכול להשיב להם את היכולת ללמוד שפה באופן מלא. במבוגרים שסובלים מאובדן שמיעה, המכשיר יכול לסייע בהשבת כישורי שמיעה ושפה באופן חלקי.

כאשר אובדן השמיעה הוא חלקי, ניתן להסתייע בעזרה של מכשירי שמיעה שונים המוצעים ללקויי השמיעה – חלקם חיצוניים וחלקם פנימיים. במקרה של אובדן שמיעה מלא שלא יכול לבוא לידי פתרון ברמה של שמיעה, קיימות שיטות וטכניקות רבות כמו שפת הסימנים או קריאת שפתיים שמסייעים רבות ללקויי השמיעה.

תהליך ההשלמה עם אובדן השמיעה הוא תהליך לא פשוט עבור מי שעובר אותו והסובבים אותו. מומלץ להסתייע בייעוץ ותמיכה מתאימים ולא לעבור את התהליך לבד.

צרו איתנו קשר

תוכן עניינים

התקשרו עכשיו! דילוג לתוכן