היפראקוזיס הינה תופעה נדירה יחסית המתייחסת לרגישות יתר שמיעתית במספר דרגות חומרה. היא מאפיינת את הגיל המבוגר, ולרוב מופיעה לאחר גיל 40. היא עלולה להופיע גם במצבים נוספים כמו למשל בקרב ילדים אוטיסטים המתלוננים על רגישות שמיעתית.
מצב זה גורם לחוסר נוחות אצל החולה וירידה באיכות חייו. לפעמים הרגישות מתבטאת רק בתדרים מסוימים, ולפעמים היא יכולה להיות כללית, כך שהיא תכלול תדרים נוספים.
יש לאבחן באופן ספציפי מצב זה, ולערוך הבחנה מבדלת אשר תוכל לאפיין ולהבדיל אותה ממאפיינים רגשיים או פסיכוסומטיים של החולה. כמו כן, כאשר קיימת ירידה בשמיעה, עלולה להופיע גם היפראקוזיס כתופעה נלווית.
מכיוון שלמצב של היפראקוזיס יש פתרונות או הצעות טיפול, ישנה חשיבות מכרעת לתהליך האבחון ובדיקת המטופל. למרות אפשרויות הטיפול, רק מעטים פונים לרופא המטפל, הן מכיוון שהם חושבים כי זהו תהליך טבעי הנובע כחלק מזיקנה, והן כי הם לא מודעים לכך שישנן אפשרויות טיפול. כחלק מהטיפול, יש להיעזר במכשירי שמיעה שונים, אשר עשויים לפתור את הבעיה, או לכל הפחות להקל באופן משמעותי על חייו של החולה, ולשפר את איכות חייו.
היפראקוזיס: גורמים ותסמינים
הגורמים להיפראקוזיס אינם ידועים די צורכם, אולם ברור כי הם מושפעים ממערכת השמיעה ההיקפית ולא רק כחלק מתהליך השמיעה באוזן באופן ספציפי. לראייה, ישנם מצבים וסיטואציות, אשר עלולים להחריף מצב זה, כמו למשל עייפות. במצבים רגישים לחולה, הוא עלול להרגיש ביתר שאת את התסמינים ולחוות אותם ביתר חומרה. מעבר לכך, היפראקוזיס יכולה להיחשב כחלק מתהליך הזיקנה, כאשר אובדת שמיעת תדרים מסוימים כתוצאה מחירשות.
תסמיני הרגישות מתבטאים, בדרך כלל, בתגובה רגשית מסוימת כמו עצבנות, חוסר יכולת לסבול את הצליל ועוד. כאשר היפראקוזיס מתבטאת ברגישות לצלילים מסוימים, כמו למשל רעש לעיסה או כתיבה עם גיר, היא עלולה לגרום לחוויות רגשיות קשות, וחוסר יכולת לפעול במצבים מסוימים. לפעמים היפראקוזיס הנגרמת עקב גיל מבוגר, גורמת לאובדן שמיעה של תדרים מסוימים בעקבות איבוד או פגיעה בתאי שמיעה מסוימים.
במקרה זה, יגיב החולה רק לתדרים מסוימים ולא ישמע אחרים (בדרך כלל גבוהים). החולה יאופיין, פעמים רבות, כאשר הוא צועק, אך אינו שומע את עצמו ואת התדר בו הוא מדבר. עם זאת, יש לשים לב כי היפראקוזיס היא אינה איבוד שמיעתי.
היפראקוזיס: אבחון וטיפול
אבחון התופעה הינו, פעמים רבות, מסובך ומורכב עקב חוסר מודעותם של הרופאים המטפלים לבעיה הרגשית הנלווית לתופעה זו. מעבר לכך, תופעה זו עשויה להתפתח בהדרגה, או להופיע באופן פתאומי- עובדה אשר מקשה על האבחון. לפעמים, היא תופיע לאחר טראומה מסוימת כמו זיהום באוזן התיכונה או פגיעה מוחית כלשהי. כאשר המאפיין הוא התפתחותי, יש לבדוק את האם החולה היה חשוף לרעשים חזקים במהלך חייו או במהלך עבודתו.
לפעמים, החולים מנסים לטפל בעצמם במגוון חסמי אוזניים, בכדי לא לשמוע צלילים מסוימים. טיפול זה לפעמים, מחמיר את הבעיה, מכיוון שהוא מקבע את עוצמת ותדר הצלילים שכן נשמעים. הטיפול המוצע, בדרך
כלל, יכלול עזרי שמיעה ומכשירי שמיעה ספציפיים.
חשיבות ומשמעות השימוש במכשירי שמיעה הוא העלאת הביטחון העצמי, ועליה משמעותית בשיפור התפקוד היומיומי מבחינה רגשית, במובן של הפחתת חרדה, שביעות רצון ורצון להתערות ולהיפגש עם מגוון סיטואציות. לפעמים יהיה צורך בטיפול משולב, אשר יכלול צוות רב מקצועי, ויוכל לענות על הדרישות השמיעתיות כמו גם הנפשיות. שביעות הרצון מטיפולים אלה במצבים של היפראקוזיס הינה גבוהה מאד ולכן היא מומלצת בכל גיל ומצב.
