אובדן שמיעה

חוש השמיעה הוא אחד החושים החשובים ביותר שיש לנו. הוא מאפשר לנו לשמוע אם מתקרבת סכנה, עוזר להתמצאות במרחב, מתריע לנו מתי ילדינו בוכים וזקוקים לנו, אך החשוב מכל- הוא מאפשר לנו לקיים תקשורת בין אישית.

איבוד של חוש השמיעה יכול להיות חוויה קשה למדי וההתמודדות איתה היא תהליך מורכב. האובדן של חוש השמיעה הוא מאורע קשה גם אם הוא הופיע באופן פתאומי וגם אם הוא היה חלק מתהליך הדרגתי של ירידה בשמיעה.

הגורמים לאובדן שמיעה

האיבר המרכזי של מערכת השמיעה הוא האוזן. חלקה החיצוני של האוזן, אותו אנו יכולים לראות על ראשו של כל אדם, מכונה "האוזן החיצונית" וצורתו מיועדת לקלוט את תנודות הקול בצורה הטובה ביותר. האוזן החיצונית מסתיימת בעור התוף שמעביר את תנודות גלי הקול לאוזן התיכונה, כמו כן מופרשת מהאוזן התיכונה שעווה.

מעברו השני של עור התוף נמצאת האוזן התיכונה ובה 3 עצמות השמע, הן נעות בהתאם לתנודות של עור התוף ומעבירות את התנודות הללו לאוזן הפנימית. באוזן הפנימית נמצא איבר השמיעה העיקרי והוא השבלול. זהו גוף מפותל מלא בנוזל ושערות זעירות ש"מתרגמות" את גלי הקול לאות חשמלי. אות חשמלי זה עובר דרך עצב השמיעה אל המוח ושם מתורגם לקול.

פגיעה בכל אחד ממרכיבי מסלול השמיעה יכולה לגרום לאובדן שמיעה ברמות שונות. פגיעה במסלולים התוך מוחיים לא מתבטאת בירידה ביכולת השמיעה, אלא בפגיעה ביכולת הפירוש של הצלילים הנשמעים.

אובדן השמיעה יכול להיות פתאומי כתוצאה מנזק מכאני קשה למרכיבי מערכת השמיעה – פגיעה בשמיעה כתוצאה מרעש, מקול של פיצוץ עז, בעיות שמיעה עקב חבלת ראש וכו'. מקרים אלו יכולים להוביל למספר פגיעות, חלקן הפיכות וחלקן לא:

• קריעה של עור התוף – פגיעה הפיכה.
• קרע בשבלול – לרוב לא הפיך.

הפגיעה בשמיעה יכולה להיות גם כתוצאה ממחלה (כמו דלקת קרום המוח, מחלת מנייר חזרת או אבעבועות רוח)  שפוגעת בעצבי השמיעה. במקרה כזה, טיפול מוקדם באנטיביוטיקה יכול להציל את אובדן השמיעה. סוג אחר נפוץ של פגיעה הוא בעקבות תופעות לוואי של תרופות. משככי כאבים עלולים לגרום לאובדן שמיעה, כמו גם תרופות אנטיביוטיות מסוימות אשר הורסות את תאי השערה העדינים שבאוזן הפנימית וגורמות לאיבוד שמיעה בדרגות שונות. גם לאלכוהול השפעה דומה.

אובדן השמיעה יכול להיות גם גנטי ותורשתי. במקרים מסוימים הוא יבוא לידי ביטוי כבר אחרי הלידה ובמקרים אחרים בגיל מאוחר יותר. אובדן השמיעה הנפוץ ביותר הוא זה של הגיל המבוגר ונובע מניוון של מרכיבי האוזן הפנימית.

התמודדות עם אובדן שמיעה

עוד קודם לאובדן השמיעה, במקרים של ירידה בשמיעה חשוב לאבחן את הבעיה על ידי אבחון עצמי או מקצועי, על מנת למנוע את הדרדרות השמיעה. במצבים של אובדן שמיעה שהוא הפיך חשוב לפנות לטיפול המתאים. טיפול זה יכול להיות אנטיביוטי במקרה שמקור הבעיה הוא בזיהום כלשהו, או שהטיפול יכול להיות ניתוחי אם מדובר בגידול שחוסם את תעלת השמיעה (אקוסטיק נוירומה).

ניתוח נפוץ שהפך פופולארי מאוד בשנים האחרונות הוא ניתוח להשתלת "שתל כוכלארי". הוא מושתל בשבלול באוזן הפנימית וממיר את גלי הקול לסיגנל חשמלי, ובכך למעשה מפצה על תפקוד לקוי של השבלול. שתל זה, אם מושתל בילדים צעירים, יכול להשיב להם את היכולת ללמוד שפה באופן מלא. במבוגרים שסובלים מאובדן שמיעה, המכשיר יכול לסייע בהשבת כישורי שמיעה ושפה באופן חלקי.

כאשר אובדן השמיעה הוא חלקי, ניתן להסתייע בעזרה של מכשירי שמיעה שונים המוצעים ללקויי השמיעה – חלקם חיצוניים וחלקם פנימיים. במקרה של אובדן שמיעה מלא שלא יכול לבוא לידי פתרון ברמה של שמיעה, קיימות שיטות וטכניקות רבות כמו שפת הסימנים או קריאת שפתיים שמסייעים רבות ללקויי השמיעה.

תהליך ההשלמה עם אובדן השמיעה הוא תהליך לא פשוט עבור מי שעובר אותו והסובבים אותו. מומלץ להסתייע בייעוץ ותמיכה מתאימים ולא לעבור את התהליך לבד.